המטרה העיקרית של המחקר הייתה יצירת תשתית לפיתוח דרכים להרחבת השימוש בחול מתועש בבטון, כתחליף לחול הטבעי, אשר תאפשר פתיחות וזמינות לאמוץ טכנולוגיות ליישום של מרבצים באיכות נמוכה, המכילים תכולה ניכרת של חרסית, תוך הקטנת הצורך בטיפול אינטנסיבי להוצאת החרסית, וכל זאת מבלי לפגוע בתכונות הבטון.
שיטת המחקר התבססה על הכנה מבוקרת במעבדה של מדגמי אגרגטים בעלי תכולות ידועות של חרסית מסוגים שונים ("חולות מהונדסים"), המייצגים את הנפוץ בארץ. חולות אלה הורכבו מחול קוורצי באיכות טובה אשר חלקים ממנו הוחלפו בחומר דק שהתקבל מעדשות במחצבות שהן המקור העיקרי לחרסית באגרגטים. חומר דק זה נשטף בדרך כלל בתהליך הייצור של האגרגטים וכאן הוא הוכנס באופן מבוקר לחול המהונדס.
החומר הדק שהתקבל מהעדשות נבדק לאפיון החרסית ותכולתה באמצעות בדיקת מתילן בלו המאפיינת את כושר הספיחה של החומר הדק, אנליזה בדיפרקציה של קרני X לקביעה כמותית של ההרכב המינרלוגי ופילוג החלקיקים על ידי דיפרקציה של קרני ליזר.
השפעת ההרכב של החול ותכולת ואופי החרסית שבו על מערכות צמנטיות נבחנה באמצעות הכנת תערובות מלט ואפיון התנהגותן במצב טרי בבדיקת עבידות רגילה ובבדיקה ריאולוגית, ובמצב קשוי על ידי קביעת התפתחות החוזק. בנוסף נבחנה ההשפעה של מוספים שונים במטרה לבחון את יעילותם להקטנת ההשפעות השליליות של החרסית.